אירידיולוגיה

אבחנתו קבלה אישוש כאשר גילה את היווצרותן של רקמות חיבור דלקתיות באזור השבר. רק בגיל 36 החל לעסוק באירידיולוגיה בד בבד עם לימודי הרפואה הכללית.
כרופא בבית חולים החל איגנץ לצפות בעיניהם של חולים לפני ואחרי ניתוחים. הוא גילה שבכל ניתוח כירורגי הופיעו כתמים שחורים בקשתית באזור הרקמה הנגועה - כשכל סימן חדש בקשתית מייצג איברים ורקמות פגועים בגוף. בהתאם החל איגנץ ליצור תרשים של הקשתית שבו קיבלו כל איבר ומערכת מיקום משלהם.

הפרסומים הראשונים בבחינת ראשיתו של מדע האירידיולוגיה, בנושא הממצאים בקשתית העין והקשר לבעיות בריאות הופיעו באירופה בסביבות שנת 1880 ע''י שני אנשים שלא ידעו זה על זה, איגנץ וון פצ'לי ההונגרי ולילגקואסט השוודי. השימוש המודרני באיבחון על פי העין הופיע אצל הרופא ההונגרי ד''ר פון פשלי בשנה זו פון פשלי כינה את האבחון שלו Augendiagnostik , אבחון - עין, ושם זה הומר מאוחר יותר במונח המקביל "אירידיולוגיה". במקביל למחקריו של פון פשלי, פרסם בשנות השבעים של המאה התשע עשרה נילס ליליגקואסט Nils Liljequist מאמר שבו עסק בהשפעת כינין  על צבעי הקשתית (כינין, חומר המופק מקליפת עץ הכינין, הוא התרופה הראשונה נגד קדחת הביצות=מלריה). ליליגקואסט הפך יותר מאוחר להומאופט ופרסם בשנת 1893 ספר בשם "Om Ogendiagnosen"   (על אבחון העין), שכלל אף הוא מפת קשתית.  

בהמשך נכתבו בנושא ספרים, פותחו תרשימים נוספים בקשתית העין. אלא שסקירת כתבים ישנים מצביעה כי כבר בשנת 1670 בדרזדן שבגרמניה, כתב רופא בשם פיליפוס מיינס על האיברים המיוצגים בקשתית של עין ימין ועין שמאל. הוא האמין כי מצבו של הלב והטחול ניתן לקריאה בקשתית עין שמאל ואילו מצבו של הכבד בקשתית עין ימין. הממצאים מתאימים למה שידוע לנו, אלא - ''שעץ בודד לא מצמיח יער''. מתברר שהממצאים אשר התגלו מאוחר יותר בשנת 1880 כאמור איששו את הכתבים הישנים משנת 1670.

האירידיולוגיה יובאה לארצות הברית מגרמניה עם ד''ר הנרי אדוארד ליין, שהיגר לארצות הברית ופרסם בה בשנת 1904 ספר בשם "אירידיולוגיה, אבחון העין". התרומה המשמעותית ביותר לפופולריזציה של האירידיולוגיה באה, עם זאת, רק חצי מאה אחר כך, עם ספריו של ברנרד ג'נסן, כירופרקטור שעסק בקידום מגוון של פסבדו - מדעים (תחומים ללא הוכחה מדעית מובהקת) וביניהם אירידיולוגיה.  האירידיולוגיה זכתה להתפתחות רבה בחמישים השנה האחרונות בייחוד בארה''ב ובגרמניה. ישנה אסכולת ד''ר נג'נסן האמריקאי וישנה אסכולה של ד''ר שמיט הגרמני.

בשנות השמונים קיבלו מספר חוקרים מימון לעסוק בחקר התיפקודים הלא חזותיים של העין ופרסמו מאמר ב"השערות רפואיות" שבו טענו כי ניתן להסביר שינויים בשקיפות הקשתית ותופעות גופניות שונות. חוקרים אלו פיתחו אחר כך תרפיה נסיונית המכונה "תרפית אור טרנס - אירידלית", אך לממצאיהם לא נמצא אישור כלשהו מחוקרים אחרים. 

יישום שיטת האיבחון באירידיולוגיה:
השיטה הפכה לתורה מקובלת והאירידיולוגיה משמשת כלי אבחון מקדים הנזקק לבדיקות מעבדה שיוכיחו את ממצאיו בהמשך.אירידיולוגיה רפואית הינה למעשה טכניקה מדעית מתקדמת המנתחת את תמונת האיריס (החלק הצבעוני של העין), המבוססת על מיפוי האיברים על פני האיריס בעין ימין ובעין שמאל. השיטה מאפשרת בעצם לחזות בצורה מדויקת את מצבו הפיזי הפתולוגי של האדם, כולל נטיות גנטיות. כמו כן ניתן לראות בבירור הצטברות רעלים שונים ברקמות הגוף עד למצב של סימפטומים פיזיים וזאת מכיוון שהקשתית מתחברת למיליוני עצבים המחוברים לאיברים ואם אין איזון באיבר מסוים הוא נותן את אותותיו על הקשתית (שממפה על פניה את איברי הגוף). כמו כן ניתן לראות על ידי אבחון מארג האיריס את מידת הכושר של האדם, שיכול או לא יכול לעמוד במאמץ גופני. ניתן גם לראות את המצב הנפשי של האדם וקשר בין קשב וריכוז, דיסלקציה והיפר אקטיביות.ניתן לראות סימני איפיון בעיניים לדוגמה נטייה לשבץ מוחי, נטייה לאפילפסיה, נטייה לרפיון, בעיות של דיבור, חוסר מגע אבא, עודף מגע אב, נטייה לדיכאונות, נטייה להתאבדויות.

לשאלה -

במה עדיפה אירידיולוגיה על שיטות אבחון קונבנציונאליות?

התשובה -

ישנם ממצאים שלא נוכל לראות בשיטות אבחון קונבנציונאליות כמו נטיות תורשתיות שקיבלנו מהורינו, חוסנו של אדם בפני מחלות ומאמץ גופני, נטייה למחלות כאלה ואחרות לפני התפרצותן ומניעתן בדרך טיפולית: תזונה מתאימה, ספורט וכו'.

האירידיולוגיה בשירות הרפואה המערבית:
אירידיולגיה, אם היא נעשית על ידי בעל מקצוע רציני, אחראי ומנוסה שלמד את הנושא בצורה יסודית יכולה לשמש כלי עזר במהלך אבחנה קונבנציונאלית. הרפואה המערבית מטפלת קודם כל בסימפטומים ואחר כך בבעיה.אירדיולוגיה ''מדברת'' הפוך, רואה קודם כל את הבעיה.

דבר זה מתקשר ומצטלב עם דבריה של ד"ר מירה אדליץ. רופאת משפחה שמאבחנת גם באמצעות האירידיולוגיה ונוקטת בזו הלשון (על פי כתבה בעיתון). ''אם מטופל בא אלי עם מיגרנה או אסטמה, אני יכולה לראות בקשתית העין שיש לו חולשה במעי הדק באזור התריסריון או האפנדיקס ולכן הטיפול בו יעשה בעזרת צמחים שעובדים על מערכת העיכול, כי שם אני רואה את החולשה ולא בצמחים שעובדים על אסטמה או הריאות. האירידיולוגיה היא כלי משלים, דרך הקשתית אני יכולה לדעת אם בחורה לוקחת גלולות למניעת הריון או לא, אם מישהו עשה ניתוח אף, אם קיימות נטיות תורשתיות, זה מדע מדויק שלומדים בו כל הזמן". באירידיולוגיה אפשר לגלות נתונים שקשה לראות בבדיקה קונבנציונאלית. פעמים רבות ניתן לאבחן בעיות בקשתית העין, למשל בבלוטת התריס או במערכת העיכול ולאמת את הממצאים בבדיקה קונבנציונאלית של צילומים ובדיקות דם.

הממצאים הראשונים בקשתית מקדימים את הופעת המחלה בחודשים ושנים. הקשתית מראה על החוזק או החולשה הגנטית של האיברים השונים, דבר המחייב את המטפל לשים דגש על תחזוקה מיוחדת, על מנת למנוע קריסה מוקדמת. האירידיולוגיה תופסת אט אט את מקומה. ד"ר אריה אבני (.M.D) המתמחה בכירורגיה כללית, גסטרואנטרולוגיה וקולונוסקופיה, סרטן המעי הגס והומיאופתיה מסכם: "אני מרשה לעצמי להתנבא כי תמונות של הקשתית אחת לכל שנתיים יהוו חלק מהתיק הממוחשב האישי של כולנו בעתיד הקרוב, לצרכי מעקב ורפואה מונעת".

אם כן, הבריאות מתחילה ברפואה מונעת!

"לתקציר הכתבות"